Texas, season 2

 למי שעוקב, וקרא על הנפילה לפני כשבועיים - הלכתי היום לאורטופד כי הרגשתי שמשהו בכף יד ימין לא בסדר. מסתבר שאכן נשברה שם עצם, אבל למזלי יצאתי רק עם גבס. וגם - זה גבס שאפשר להוריד במקלחת, והאצבעות די חופשיות. והכי חשוב ! אפשר להקליד:) ... (זה קשור אולי ל "כשאשכחך ירושלים  - תשכח ימיני" ?) ובינתיים השלכת כאן במלוא הדרה ומשום מה (לא עשיתי מספיק מיינדפולנס) - אני לא יכולה להנות מיופיה בלי לחשוב על כך שבקרוב, העצים יהיו ערומים, והדשא יצהיב מרב קור. בניגוד לישראל, פה - בחורף הכל אפור/צהוב ודווקא בקיץ ירוק ופורח...  ואיך אפשר בלי ההתרגשות לקראת חג המולד, שניבטת/נשמעת מכל פינה ברחובות ובחנויות. אז קבלו, אתמול במעדניה שנכנסתי אליה... Noel, Noel, Noel, Noel Born is the King of Israel איך ישראל נדחפת אפילו בזה??? בדרך כלל קישוטי חג המולד מאוד חסרי חן בעיני. השילוב של אדום עם ירוק ולבן איכשהו לא מדבר אלי. אבל זה דוקא אחד שאהבתי:

 אין הרבה ארועים משמעותיים, אז אסתפק באוסף של הגיגים/תמונות, לא מאוד משמעותיים... התמונה שקנינו ממש כשהגענו לפה היגיעה לדירה ומוסיפה הרבה שמחה. טקסאנית, אבל יש בה גם משהו מודרני - לא? כמעט בכל מקום שבו ניסיתי לתרגל יוגה עד כה, יש מצלמה ואנשים שמתחברים לאותו שיעור  מהבית. יום אחד, כשהיה מאוד קר וגשום, התחברתי גם אני: דגמתי כבר לפחות 5 מקומות, ועוד לא מצאתי את מורה/ת היוגה שלי... יש בתים שעוד לא החליפו את קישוטי ההלווין לקישוטי קריסטמס, והרוח ממש גרמה לרוחות האלה להראות חיות (הריצה שבה זה צולם הסתיימה בנפילה לא נעימה. שום דבר לא נשבר, אבל ליד ימין, שבלמה את הנפילה, יקח עוד זמן להתאושש...) עוד שני בתי קפה חביבים התגלו ממש ליד הבית... עכשיו שעוברים דירה, חסרים עוד כמה רהיטים - אז אני מסתובבת ומצלמת לאלדד: רחוב South Main המתחדש שלידנו זכה לכינוי החביב SOMA וכל יום צצים בו מקומות חדשים.  להלן עגלת המבורגרים שעושה שת"פ עם המבשלת בירה שליד (וגם גרפיתי נחמד שלידם) ואיך אפשר בלי מצעד האורות שנערך אתמול לקראת קריסטמס... אנשים ישבו עטופים בשמיכות וחיכו לכל הרכבים/צועדים/קישוטים שיעב...

 כרגיל בטקסס, מזג האויר לא מכיר את המושג "בהדרגה", ובן לילה נהיה חורף. גם ה 13 מעלות שהבטיחו היגיעו בינתיים (3 אחה"צ) רק ל 6... (הצילום מסך מאתמול - יום חמישי) ומאז שחזרתי, כיוון שאתרי הנדל"ן ממשיכים לשלוח הצעות, מצאנו את עצמינו הולכים בשבת לראות קוטג' טורי ממש מתחת לבניין שלנו - וכן, אנחנו עוברים לשם עוד חודש... זה אומר עוד חודש על מזוודות, אבל נראה שהתוצאה תתאים לנו יותר מהדירה החמודה שבה אנחנו גרים. אז תהיה פינת אוכל, ויהיה משרד, וגראג' עם שתי מכוניות (במקום הליכות ארוכות + מעלית מהחניון לדירה), וחצר קטנה עם פרגולה.  ולא יהיה נוף של העיר התחתית ואוויר של קומה 5... אבל הדירה הפסידה... והינה תמונה של הכניסה לבית החדש מכיוון הגראג' מה היה לנו עוד? בשני כרטיסי האשראי השונים שיש לנו, נעשה שימוש על ידי אנשים שהם לא אנחנו והם נחסמו. הסבירו לי שזאת ה"עונה" (סביב החגים), וזה די מייאש, במיוחד כשהיום בגשם עצרתי לקפה במקום שלא מקבל מזומן... אבל ממש עכשיו היגיע כרטיס חדש - ונקווה שהוא יחזיק מעמד... מעבר לזה, נכנסתי ללינקדאין, ועדכנתי קו"ח. שלחתי אות...

זה התחיל בהכנות לחתונה, בחתונה עצמה ובימים שאחריה. ימים של שמחה צרופה. ימים שכללו הרבה הזדמנויות למפגשים משפחתיים מצומצמים ומורחבים, באווירה מרוממת. המשיך בארבעה ימים קסומים בסיני בגבול בטאבה, בדרך חזרה מסיני, הסתבר שיש עינייני בריאות לא צפויים. אבל יש גם הרבה מקום לאופטימיות - אז אנחנו אופטימיים!! ואז הבחירות, והתוצאות של המדגם על המטוס ובשדה התעופה באיסטנבול (בתמונה, אני מנסה תה קמומיל דרך דמעה שקופה) וזהו. נחתתי. גם פה בארה'ב יש בחירות בשבוע הבא... יהיה מעניין לראות מה הכיוון. העיתונאי היהודי תומאס פרידמן כתב, שהוא חושש שמה שקרה בישראל, הוא סימן לעתיד לקרות בארה'ב ב 2024... והשאלה הנשאלת היא: האם זה אכן סוף ישראל כפי שהכרנו אותה, או שזה תהליך הפיך? גם אם נתעלם מהפאשיזם והדת, יש פה עדיין את אלמנט השחיתות שמקבלת הכשר, והיא לבדה יכולה לרסק את המדינה בקלות. ואסיים בטיפה של אופטימיות. אנפה על נהר הטריניטי בריצת הבוקר שלי היום :