Texas, season 2

המעבר דירה וכל הרכישות החדשות, ממלאים את ביתנו בחומרי אריזה משובחים, שצריך להיפטר מהם. אומנם הקרטונים הולכים למיחזור, אבל מלא קלקר ו"כריות" אוויר, הולכים ישר לפח .. ניסיתי למסור חומרי אריזה משובחים באפליקציה של הביניין, ואפילו באתר Craigslist, אבל לשווא. כואב הלב. ובכלל, ארה"ב מאוד מאכזבת. חשבתי שנרגיש שינוי משמעותי בהרגלי הצריכה, אבל ממש כלום. אפילו לא גובים כסף על שקיות ניילון בסופר. ותעשיית הפריטים הלא חשובים לקראת כל תאריך מטומטם - בשיאה. ממש מרגיש לי כמו רגע לפני הקטסטרופה. המחשבה על אינספור הפריטים שמיוצרים ל Haloween, Christmas, סתיו, אביב, חג האהבה, יום האם, יום האב, יום העצמאות ומה לא - שדרכם מתחילה אי שם בסין עוברת דרך מפעלים, אוניות, מכולות, משאיות ועוד ועוד ידיים עד למדף ועד לבית ובשנה אחרי, רוכשים הכל מחדש - ממש מייאשת... וכאן אפשר לראות שניצלנו את הקלקר ובועות האויר כמה ימים, עד שהיגיעו רהיטי המרפסת והחליפו את הקלקר.  כי הסלון עדיין בדרך ..

אזהרה: חפירות... וקצת אישי... די ברור למי שמכיר אותי, שהמעבר הזה מאתגר אותי מבחינה תעסוקתית וחברתית. האמת היא, שבשנתיים האחרונות, דווקא בגלל שהיה לי כל כך כיף בתיכון שבו עבדתי, הרגשתי שאני צריכה לחפש אתגרים חדשים. בעיקר לחפש מקומות שבהם אהיה יותר משמעותית. חשבתי בעיקר על אוכלוסיות שלא יכולות לקחת מורה פרטי שלוש פעמים בשבוע - שאולי חשוב יותר ללמד אותן, אבל זה עוד לא הבשיל לכדי מעשים. מבחינה חברתית, באתי הפעם בלי ציפיות חברתיות גדולות. הקהילה הישראלית שהייתה בסיבוב הקודם - התפזרה ברובה. בלי הילדים, שחשוב היה לנסות ללמד אותם קצת יהדות וישראליות,  גם הקהילה היהודית פחות חשובה לי. למרות זאת, נשארו פה חברים יקרים, אך בודדים, ואני אסירת תודה להם שהם פה. אז השבוע, בסוף הפיזיוטרפיה/פילאטיס בהדרכת זואי החמודה שכבר הזכרתי אותה, היא אמרה (באנגלית), שכשאחזור מישראל, אולי נקים "חבורה" (את המילה חבורה היא אמרה בעברית:), חבורה שתעסוק ב"תיקון עולם" (גם זה בעברית כמובן).  איך שסיימתי להתלהב מהרעיון, סוקי נכנסת לסטודיו הגדול. מסתבר שגם היא באה לשיעורים אצל זואי. גם את סוקי אני מכירה מ...