Texas, season 2

 הזום המשפחתי, שהיה מתוכנן לאתמול בעשר בערב שעון ישראל, בוטל ברגע שנודע על פיטורי שר הבטחון יואב גלנט. מאותו רגע, למשך לא מעט שעות, נצמדנו למסכים, לתמונות ששלחו הילדים, האחים, האחיות, האחיינים, האחייניות וחברינו - כולם לוחמי חופש וחרות. (התמונה צולמה היום, הטלויזיה עדיין מחוברת לחדשות מהארץ) אפילו את הבראנץ' שאכלנו במסעדה ליד הבית, העברנו עם המסכונים: קשה מאוד להיות רחוקים בימים הסטוריים כאלה. ימים מטלטלים, רגע של תקווה ורגע של ייאוש. מסתכלים בהשתאות על ההמן המקסים ברחובות, אבל גם מזדעדעים מתפישת עולמם של מי שמובילים את המהפך... בארבע אחר הצהריים, ברחתי לשיעור יוגה (גם במרחק הליכה מהבית). מחממים פה לטמפרטורה גבוהה ממש. ככה לשעה אחת, הייתי עסוקה רק בכמה אני מזיעה, בכמה צפוף, בכמה כואבת (או לא כואבת) לי הברך, בכמה כולם סביבי בגיל של הילדים שלי, בכמה המקום מנוכר, וכמה חשוב להקדים להגיע כדי שלא אתקע שוב עם כל השמש מהחלון עלי (בנוסף לחימום כאמור). התמונה לקוחה מהאתר של הסטודיו... בשבת, בערך כשאתם הפגנתם בקפלן וברחבי הארץ, אנחנו בילינו ביום "הגלריות הפתוחות" פה בעיר. התחלנו בחנ...

אחרי 40 ימים בישראל, ארוחות משפחתיות, זמן איכות עם הילדים, קפה עם חברות, קצת רופאים, אינספור הפגנות,  שתי עצירות ביניים ו 4.6 ק"מ של ריצות בשדות תעופה, הגעתי חזרה ל"בייתה" השני שלי. היה מרגש לפגוש את אלדד ומחמם את הלב לאכול את מרק הקובה המושקע שהוא הכין. לא קל לעזוב, כל פעם מחדש, והפעם גם בגלל עינייני הבריאות שעדיין לא הסתיימו (טפו טפו, אינשאללה הם יהיו מאחורינו עוד כמה ימים), וגם בגלל המצב הקיצוני בארץ. יהיה לי קשה לצפות בקרב על הדמוקרטיה מרחוק, אם כי זה ברור לי שיש בארץ מספיק אנשים נחושים ואמיצים (כולל ילדיי, חבריי ומשפחתי המורחבת) ושיסתדרו גם בלעדיי. לפני כמה דקות הייתה פה שוב אזעקה שקוראת לאנשים להכנס למסתור מפני רוחות חזקות במיוחד. אני יושבת במשרדון שאין בו קיר חיצוני, שומעת את משבי הרוח והגשם משתוללים בחוץ ומקווה שהבית יעמוד על תילו. https://twitter.com/BrookeKatzTV/status/1631440523222188036?t=HzbLVzouKKctTl8hYL4dLg&s=19 בתנור אוזני המן שהתפרקו לגמרי. וברך ימין התחילה להתלונן יום לפני הנסיעה, ועוד לא הפסיקה .. תרגמתי לאנגלית את תעודת הה...