הימים הנוראים
כשהחלטנו לעבור לטקסס, ידעתי שיהיה קשה. ידעתי שאתגעגע לילדים ידעתי שהורי מבוגרים ידעתי שאצטרך לחפש לעצמי תעסוקה משמעותית ידעתי ששולטת בארץ ממשלת חורבן עם זאת, לא צפיתי את גודל הקושי, לא ידעתי כמה קשה יהיה לראות מרחוק את אמא שלי חולה ואת המדינה שלי נחרבת... לא תיארתי לי כמה קשים יהיו הימים הנוראים פה בגלות: יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות. לפחות בארץ אפשר לצאת להפגנות ולשאוב, ולו לשעה קלה, קצת כח מאלה העומדים לצידך. "ביביסטים" באמריקה כ 150 אמריקאים וישראלים אליהם חברתי במסגרת פעולות למען החזרת החטופים - היקיאו אותי מקרבם. כי העזתי לגונן על ביידן, או כי העזתי להציע לאנשים לחתום על מכתב ששלחו לממשלת ישראל רבנים למען זכויות אדם, מכתב שמתחנן לעיסקה להשבת החטופים. קבלו טעימה: הבון טון בקרב לא מעט יהודים וישראלים פה בארה"ב הוא לעמוד מאחורי ממשלת ישראל. לא לכבס את הכביסה ברבים וכד'. לצערי, רבים מהם לא מבינים כלל את גודל האסון שעומד לפתחה של מדינת ישראל. ולא, לא מהחמאס או החיזבאללה... ואלה שכן מבינים, חוששים לאמר זאת בגלוי. עונים לי בפרטי שמסכימים איתי וכד'. הנה דוגמה...