Texas, season 2

  אני לא בטוחה למה טכס יום הזכרון הזה היה לי אפילו יותר קשה משאר ימי הזכרון. ההכרה שהכתה בי שאני חיה בארצות הברית? המצב המייאש בארץ? זה ש "אין לי ארץ אחרת" על במת בית הכנסת "אנשי תורה" בדלאס, נשמע קצת מוזר? הצופים הישראלים עם העניבות שכולנו מכירים שהשתתפו בטכס? (בדיוק כמו שאני השתתפתי בו כחברה בשבט צופי צבר ניו יורק בשנות ה - 70, אני אפילו זוכרת את ההפרדה ביננו, ילדי ה"שליחים" וילדי ה"יורדים", ואת המחשבה על ה"יורדים" שכל כך מתרגשים בטכס...) או שהכל ביחד. בכל אופן, האולם היה מלא מפה לפה, בעיקר בישראלים. (בפורט וורט', העיר שבה אנחנו גרים, יש ישראלים בודדים בלבד) לפחות היו לי 50 דקות שלמות לבכות בדרך הבייתה (לא לדאוג, לא ניצלתי את כל ה 50...) ובנימה יותר אופטימית... דני מנקין, הבמאי שכבר הזכרתי פה, היגיע למסע גיוס כספים בטקסס והתארח אצלינו כמה ימים בשבוע שעבר. היו שני ארועים, אחד בבית הכנסת עצמו, והשני (שאני עזרתי להרים) בבית כנסת גדול בדלאס. אפילו יצא לי לערוך קצת בשביל דני (ממש בקטנה), אבל הייתי מאוד גאה בעצמי. בתמונה: הקרנת הטריילר ...

שוב עבר זמן רב. אז אתקדם לפי הסדר הכרונולוגי (בערך). >>> באחד מטיולי האופניים שלי, נתקלתי ב Estate Sale, במילים אחרות "חיסול בית", בד"כ של אנשים שעזבו את ביתם בגיל מבוגר לבית אבות, או נפטרו . במקרה הזה, היה מדובר בבית מפואר, בן כ-100 שנה, שדיירו נפטר בשיבה טובה לאחרונה. החוויה הייתה כמו להכנס לסצינה של סרט. בית גדול מאוד, עם מדרגות עץ מרכזיות כמו בארמון, קירות מצופים ריפודי בד, פיתוחי עץ וכד'.  אבל מעבר לכך, ברגע שנכנסת לבית, התחלת לתהות על משמעות החיים, החפצים שאנחנו אוספים, ומה נשאר אחרינו... או כמו שאמר בחור צעיר שסקר איתי את תכולת ארונות המטבח: "Dysfunctional Rich Family". אכן, הבית נראה כמקום שמעולם לא הוציאו ממנו חפץ. רק הוסיפו. מחשבי קומודור מתחילת עידן המחשב האישי, מזכירה אלקטרונית, מכונת כתיבה ועוד מאות ואלפי פריטים ישנים, חדשים , מיותרים, יפים, מזכרות ומה לא... האיש שנפטר, לפי התעודות שהיו תלויות על הקיר, היה פסיכיאטר של בני נוער שלמד פסיכיאטריה בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה. אלדד ואני המשכנו לקרוא ולחשוב על האיש ועל משמע...