פסח משפחתי בגולה

שוב עבר זמן רב.

אז אתקדם לפי הסדר הכרונולוגי (בערך).

>>> באחד מטיולי האופניים שלי, נתקלתי ב Estate Sale, במילים אחרות "חיסול בית", בד"כ של אנשים שעזבו את ביתם בגיל מבוגר לבית אבות, או נפטרו .

במקרה הזה, היה מדובר בבית מפואר, בן כ-100 שנה, שדיירו נפטר בשיבה טובה לאחרונה.

החוויה הייתה כמו להכנס לסצינה של סרט. בית גדול מאוד, עם מדרגות עץ מרכזיות כמו בארמון, קירות מצופים ריפודי בד, פיתוחי עץ וכד'. 

אבל מעבר לכך, ברגע שנכנסת לבית, התחלת לתהות על משמעות החיים, החפצים שאנחנו אוספים, ומה נשאר אחרינו...

או כמו שאמר בחור צעיר שסקר איתי את תכולת ארונות המטבח: "Dysfunctional Rich Family".

אכן, הבית נראה כמקום שמעולם לא הוציאו ממנו חפץ. רק הוסיפו. מחשבי קומודור מתחילת עידן המחשב האישי, מזכירה אלקטרונית, מכונת כתיבה ועוד מאות ואלפי פריטים ישנים, חדשים , מיותרים, יפים, מזכרות ומה לא...

האיש שנפטר, לפי התעודות שהיו תלויות על הקיר, היה פסיכיאטר של בני נוער שלמד פסיכיאטריה בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה.

אלדד ואני המשכנו לקרוא ולחשוב על האיש ועל משמעות החיים הרבה אחרי שיצאנו מהבית...

ואנחנו, מה נשאיר אחרינו??

(אה, כן קניתי מגש נחושת וספלוני תה:)

>>> אין כמו האביב לרדת ל Hill Country של טקסס, שברובה היא מאוד מאוד שטוחה.

המון פרחים, בירה, שינה בבקתה בת כמעט 200 שנה וקצת הסברה ישראלית פרודמוקרטית ואנטי ביביסטית לדרי ה -
 Bed and Breakfast שבו לנו...

וזאת הזדמנות לשתף בעוד טיקטוק שלי שצולם באותו סופ"ש:)

https://vt.tiktok.com/ZS8Wu7yth/

>>> במהלך החיפושים החוזרים שלי לעבודה ואו לימודים, נתקלתי בתואר מפתיע שכמעט חמק מעיני.

אוניברסיטת צפון טקסס UMT , מלמדת תואר שני בסרטים דוקומנטריים. תואר נדיר בארה"ב ומאוד מפתיע בטקסס.

התחלתי לשלוח מיילים באמוק, כשגיליתי שבדיוק פספסתי את ההרשמה, והצלחתי ממש בדקה ה 90 לארגן פגישה עם ראש החוג המקסימה.

הסכימו לדון במועמדות שלי!!!

הסיכוי קלוש.

אבל עדיין, יש התרגשות והתרוצצות לאסוף המלצות, ציונים "תיק עבודות" ומה לא .

לחץ הזמן גרם לי לעשות משהו שבד"כ ממש לא בא לי בטבעי... 

אני? מועמדות לתואר שני במחלקה לאומנות? מה לי ולאומנות? וכו' וכו' וכהנה וכהנה.

אז הנה, הגשתי מועמדות, ורוב המסמכים נשלחו, ולעוקביי המאוכזבים מההתלהבויות הקודמות שלי שלא הובילו לשום דבר - קבלו את התנצלותי הכנה...

לפחות אני מנסה...

>>> ליל הסדר היה שונה מהרגיל. יהודים ולא יהודים, ישיבה בסלון עם צלחת סדר אישית לכל אחד ורק אז מעבר לשולחן האוכל (אחלה רעיון דרך אגב!), הצלחתי להכין קניידלך כמו בארץ, ואת הצלי של אמא שלי.
אבל הכיף הגדול באמת, היה להכין ארוחה עם אלדד (כולל מרק עוף וקניידלעך) יומיים אחרי, בביקתה בהרים באפסטייט ניו יורק, עם כל הילדים ועם נוי (השנייה:) כמובן...
אז ניפגשנו כולנו בניוארק, ואחרי קצת בלגאנים ועיכובים בהשכרת רכב, יצאנו צפונה לביקתה מקסימה, על שפת נחל, שכולנו רצינו לעבור לגור בה בו במקום...

הסתובבנו בוודסטוק, אכלנו בדיינר ניו יורקי-יהודי (כמו שצריך), וטיילו בטבע שמתעורר לחיים בין שאריות השלג והקרח.

באופן לא צפוי, כשהגענו למופע מוזיקלי בוודסטוק, התברר שנפלנו דווקא על מופע סטנדאפ...
בחורה שהכלב שלה תלוי עליה בתיק, במופע ששמו Tinder Live, פותחת את הטינדר שלה על המסך, נעזרת בקהל להחליט אם להחליק ימינה או שמאלה, ומנהלת שיחות (בטקסט) עם המועמדים השונים.
כן, היו רגעים שצחקנו ממש.
נכון, היה אפשר שיהיה עוד יותר מצחיק - איזה רעיון גאוני לסטנד אפ...
אבל, יצאתי עם מועקה בלב, פתאןם הבנתי, אבל ממש הבנתי, איך חלק מהדור הזה מתנהל. וממש לא קינאתי בהם...

>>> נפרדנו מאלדד אחרי 4 ימים וחזרנו העירה. ניו יורק ראתה ימים טובים יותר אבל עדיין "סיפקה את הסחורה" (מעבר לעובדה שבילינו יחד - וזה היה העיקר).
המילטון - הצגת מופת, רוצו לראות, שהתיישבה לנו בול על ביבי והמחאה.
ראינו ב Comedy cellar סטנד אפ נהדר,  שלאורכו נגעו הסטנדאפיסטים בהרבה מהנקודות הכואבות במציאות בארה"ב של ימינו (מחוסרי בית, גזענות, חוק ההפלות ועד ועוד)

אוכל מגוון, והמון הליכה ברגל (פעם ראשונה שאני חוצה את הברוקלין ברידג' ברגל בשקיעה - תודה לעילי ונוי - מומלץ בחום גם!)

האביב חגג בסנטרל פארק, וחבורת רקדנים מברודווי (כך החלטתי) יצאה לאימון על הדשא:

ונסכם בצילום שקיעה מעל העננים בדרך חזרה לטקסס: