תמונות מספרות

תמונות מספרות

ביום שלישי שעבר התקיים בבית הכנסת ערב הסברה על מה שקורה בארץ ואיך עונים לטענות שנשמעות כלפינו.
הדובר היה מנהל אגף ישראל ב Anti Defamation League.
סך הכל לא רע
אם כי לטעמינו, כשנתן סקירה הסטורית על יחסי ישראל - ערב (כולל הפלסטינאים),  לא הזכיר מספיק את חולשותיה ואשמותיה של ממשלת ישראל הנוכחית.
בכלל, מבחוץ יש רבים שמרגישים שאסור לתקוף את ממשלת ישראל, כי זה עלול להתפרש כתקיפה על מדינת ישראל.

משמאל פוסטר שהדפסתי לקראת הארוע ומחברת שהנוכחים כתבו בה מכתבים למשפחות החטופים.

בבית הקפה המקומי תלויה מודעה לפיה ישראל עוסקת ב Genocide בעזה.
תליתי לידה תמונה של החטופים (כמו הפוסטר לעיל) והיא הורדה.
כשבאתי לתלות שוב, ואמרתי לבריסטה שיש להם על לוח המודעות שלט שמעודד שנאה, ענה לי ש "...That's what we believe in", והמשיך להסתכל עלי במבט שונא/מזלזל/נגעל כשניסיתי לשאול אם הוא מכיר את מאורעות ה - 7 לאוקטובר ואם ראה סרטונים ותמונות.

הסתובבתי כל אותו היום עם תחושה שחטפתי אגרוף בבטן.
לא הלכתי לשם מאז.

במרכז קניות מפואר בעיר, זה מה שמציעים לכלבים המבקרים ברחוב.

שני רחובות מאיתנו יש הומלסית עם ערימת שמיכות שאמורה לשמור עליה בחיים בכפור הנוכחי.
מרחק אווירי של כ 6 ק"מ זה מזה...

בין לבין ביקרנו בפאב שכונתי בפעם הראשונה. צילמו אותנו במצלמת פולרואיד. בפעם הבאה שנבוא - זה יהיה תלוי בשרותים.
מעניין מי הראשון שיזהה אותנו שם, אם בכלל...

ביום ראשון נסעתי עם חברות לדלאס, להשתתף בצעדה לכבוד 100 ימים בלתי נפפסים של החטופים בשבי. 
צעדנו בקור של מינוס 10 מעלות...

אתמול הופתענו לקום לרחוב לבן.
אומנם ידענו מראש שהטמפרטורות מתחת לאפס למשך כמה ימים, אבל השלג הפתיע.
(בטלפון של אלדד ב 7 בבוקר, מזג האויר משתלב טוב עם השומר מסך...)

שלשום, חצי שנה בלי אבא. שמחתי לשלוח לבני המשפחה והחברים קישור לערך שהכנתי עליו ועבורו בוויקיפדיה בעברית:

וזה אחד החוצצים שפתוחים לי על המסך, לקראת הרחבת הטיפול הביולוגי לאמא.
הרופאה נאלצת להוסיף תרופה ביולוגית נוספת, עם תופעות לוואי לא פשוטות, כדי לנסות להגיע גם למוח.
הלוואי שהתרופה תאפשר איכות חיים סבירה ושתעזור.