עצוב למות באמצע התמוז

חם ואני שוכבת במיטה של אבא.

על הכרית כתוב Meir..

עוד אין פיענוח מה petCt של אמא.

בחוץ המדינה בעיצומה של מערבולת מטורפת.

אני מזיעה.

ומוזנחת.

ולא בא לי ללכת לשום מקום, חוץ מלהפגנות.

אפילו הבית בראש העין לא קורא לי.

ככה בבית שבו גדלתי מאז שאני בת 10, בחדר שהיה של הוריי פעם ולימים הפך למשרד ובהמשך לחדר של אבא.

ואני לא מפעילה מזגן

שתמוז יכנס דרך התריסים.

אתמול, בשבת, עלינו לקבר של אבא. הייתה לו יומולדת. 22 ליולי.

איזה מזל שאחותו הגדולה הספיקה לאחל לו לפני שבועיים לרגל היומולדת העברי. 

הבטחתי לאבא על הקבר שאצום לראשונה ב 9 באב הקרוב. לא לזכר החורבן השני, אלא למניעת החורבן השלישי שמתרחש פה מול עיננו הפתוחות בתדהמה.

בביקור בקבר, גם הרמנו כוסית לימונצ'לו, שאבא עשה, לחייו ולמותו.

וגיליתי שאוכל לתלות מובייל על עץ הזית שמצל בחלקו על המצבה של אבא, שדנה בדיוק מתכננת בקנבה.

"כשמתים זה לכל החיים", כמו שרצית אבא.

ובני מוסיף, לכל החיים של אלה שנשארים ..

 

תיכף אחפש משהו יפה באינטרנט

שלא ירעיש לך יותר מידי.

וכשאני נשארת לבד, יש מין לחץ בחזה . לא סתם מדברים על "כאב לב".

הלכת כמו גדול

עצוב לי ממש

מקווה שלפחות את אמא הוא יציל לנו.