Colleyville

אני כותבת ממקום "מסתור", קומה 4 של חניון הבטון של הבניין. 

הייתה אזעקת טורנדו ולפי הרעמים והנזילות פה יש גשם כבד בחוץ... 

הנה סרטונים מרגע לפני שיצאתי מהדירה ומה"מסתור" ...

אבל בעצם רציתי לספר על היום המדהים שהיה לי אתמול.

חברה שאלה לפני כמה ימים אם נרצה להצטרף להקרנת הסרט הדוקומנטרי "אולסי" בבית הכנסת, כולל שיחה עם הבמאי הישראלי דני מנקין. 

היא גם סיפרה שדני בטקסס כי הוא עובד על סרט דוקו על פרשת בני הערובה בבית הכנסת ב Colleyville  בינואר האחרון.
(למי ששכח: https://www.ynet.co.il/news/article/r1hkfsett)

קפצתי על ההצעה, והלכנו לסרט (אחלה סרט על אולסי פרי, עם המון נוסטלגיה לבני הדור שלנו).

אחרי השאלות-תשובות, דני היציג טריילר לסרט שהוא עושה על Colleyville  ושלושה מתוך ארבעת בני הערובה היגיעו איתו לפגישה וענו גם הם על שאלות.

מיד אחרי, דני קיבל בחום ובשמחה את ההתנפלות שלי עליו כ"סטודנטית לדוקו" והזמין אותי להצטרף ליום צילומים שהיה אתמול ב Colleyville, שנמצאת כחצי שעה נסיעה מאיתנו.

הייתי "נערת סט", עזרתי במה שרק יכולתי, ונהניתי מכל רגע.

המרואיינים היו אנשי  FBI והשריף המקומי, שהם אלה שניהלו את הפרשה מחוץ למבנה, ושלוש נשים מוסלמיות שהן חברות טובות של הרב צ'רלי (גיבור הפרשה ללא ספק) ועדינה אשתו, ושהו עם עדינה במהלך הארוע.
למדתי כל כך הרבה, על הפרשה עצמה (11 שעות מרתקות שסוקרו בחלקן על ידי זום מבית הכנסת, ושבהן החוטף והחטופים היו באופן מפתיע גם הם עם טלפונים ותיקשרו עם המשפחות שבחוץ), על איך מצלמים המקצוענים (ראו תמונה של הסט שבו צילמו), על כמה קשה לגייס כסף לסרט אם אתה עצמאי, 
והכי הרבה, על כך שיש שם ב Colleyville קהילת מופת, שמתחזקת קשרים שוטפים בין הקהילות היהודית/מוסלמית/נוצרית ושגם ארוע כזה שבו מוסלמי מנסה לשחרר מחבלת ממוצא פקיסטני שמקושרת לאלקעידה ושיושבת בכלא שנמצא חצי שעה נסיעה מבית הכנסת, לא מונע משלוש נשים ממוצא דומה, להיות חלק ממעגל התמיכה הקרוב של אשת הרב.
מעורר השראה
ואני מאוד אנסה לשמור איתן על קשר בהמשך...

חפרתי מספיק, הנה קצת תמונות:

סט הצילומים:

השריף של Colleyville:

  אני ושלושת הנשים המוסלמיות: אסרה (פסיכולוגית), איישה (מנהלת תחנת רדיו בשם רדיו עזאד) וסלימה (אחות):